כשאמא ואבא מתנהגים כמו ילדים

במשך חצי שעה הוא סיפר לי על אמא שלו, בלי שיכולתי לעצור אותו או להשחיל מילה.

הוא מרגיש שהיא לא בסדר בשבועות האחרונים. חסר אונים מולה, כמו תמיד. היא מעולם לא הקשיבה לו , לניסיונות ולרצון הטוב שלו לעזור לה. מאחרים הסכימה לקבל עזרה כשהציעו לה והוא כבר לא מופתע מכך.

עכשיו הוא רואה שהיא מתדרדרת יותר. ללא תיאבון ובקושי אוכלת, ימים נשארת באותם בגדים, לא יוצאת מהבית. שוכחת איזה יום היום. כששואלים אותה מה נשמע היא מיד עונה שהכל בסדר.

בעבר היא היתה משהו אחר לגמרי. עבדה, התנדבה, טיילה, טיפלה במסירות באבא כשהיה חולה. כל הזמן יצאה והיתה פעילה.

הוא מביא לה אוכל כל יומיים, זורק אוכל ישן שלא נגעה בו. מנקה ושוטף את הרצפה כשצריך. מזמין אותה לכל סוף שבוע וחגים להתארח בביתו. לפעמים היא מגיעה ולפעמים לא. הוא כבר התרגל להערות שלה על הבית שלו, על העבודה, על אשתו והילדים. תמיד יש לה הערות.

"עכשיו אני יוצא מוקדם מהעבודה ומגיע אליה , לא ישן בלילה. נעדר הרבה מהעבודה, מהבית".

כשאמרתי לו "כל הכבוד על המסירות בטיפול באמא " הוא שתק, נבוך. לא היה מסוגל לשמוע.

"זה בכלל לא אני, זאת בעצם אשתי ששמה לב" ...

"אם היית יודעת איזה אמא נוראית היא היתה , איך היא התייחסה אליי. מעולם לא אמרה לי מילה טובה, תמיד היתה לה ביקורת עליי, כל החיים".

אתה מטפל בה במסירות יפה מאוד היום. רגיש אליה ולשינויים בהתנהגות שלה. מרגש לשמוע.

"אין מישהו אחר.

במשך שנים נסעתי וטיילתי בעולם הכי רחוק שאפשר. התקדמתי בעבודה והקמתי משפחה נהדרת. יחד עם זאת לא הייתי מסוגל להיות עם אמא שלי בקשר. לא יכולתי אפילו לבוא לביקור קצר, גם כשגרתי קרוב. לא היתה לי סבלנות אליה. לשמוע מחדש מה לא בסדר איתי כל הזמן. היא הכאיבה לי מאוד. כמה שאני מצטיין בעבודה, בבית מעולם לא שמעתי אותה גאה בי. היא לא היתה מרוצה מכל דבר. אני יודע שאני בן נוראי, שכולם מבקרים את ההורים שלהם מדי שבוע ואני מצטער שלא באתי אליה אז.

לכן עכשיו אני גם לא מסוגל לקבל את הדברים שאמרת. אני לא מרגיש שמגיע לי כל הכבוד".

היחס של אמך אליך מכאיב לך מאוד ואתה נושא צלקות כואבות בפנים.

יחד עם כל הקשיחות שהיתה לאימך כלפיך, נשמע שהיא גם חינכה אותך להיות אדם טוב, אכפתי, אחראי, אוהב, דואג, עם נתינת כבוד לאמא. זה חינוך שאתה קבלת מהוריך וכעת אתה נותן דוגמא לילדיך, שימשיכו באותה דרך.

טיפול בהורה מבוגר היא משימת חיים שצפויה להגיע לכולנו, שלב נורמטיבי. במיוחד כשתוחלת החיים עולה. רובנו צפויים להגיע למצב בו נצטרך לדאוג להורינו הקשישים כשהם חולים וסיעודיים. זה מצב של היפוך תפקידים הורה ילד- ההורים הופכים להתנהג כילדים קטנים וסוררים. היפוך התפקידים בגיל מבוגר יוצר עומס ובלבול לילדים – קושי רגשי לראות את ההורה מתנהג כ"ילד בצורה לא הגיונית", התדרדרות בריאותית , ירידה בהבנה והקשבה, הבנה שההורה כבר לא "חזק וכל יכול". הבנה כואבת של מסלול החיים והכנה לפרידה ומוות.

העומס של הילדים בטיפול בהוריהם המזדקנים יכול ליצור לחץ במספר כיוונים מקבילים כמו בעבודה, משפחה, זוגיות , ילדים/נכדים משלהם, קשיים כלכליים, ציפיות ודרישות נוקשות, משקעים מהעבר.

אז מה עושים?

1. ראשית מתייעצים עם קרובי משפחה, מהקרובים ביותר לקרובים פחות. כמה שיותר , כמה שניתן.

2. מתייעצים עם גורמי טיפול ממערכת הבריאות/רווחה. רופא משפחה לדוגמא.

3. משתפים חבר טוב או ידידה קרובה, שיודעים להקשיב. לקבל רעיונות חדשים.

4. ללכת לשמוע התנסויות מאחרים שעברו או נמצאים אותו מצב ויכולים לתת עצה טובה.

5. לחשוב על מצב מהעבר של התנסות דומה, מה עזר אז .

6. לקחת פסק זמן במהלך היום/השבוע לעשות כיף, תחביב מהנה.

7. לקחת חופש מדי פעם להתרעננות ואגירת כוחות.

8. להבין שהכל עובר, זמני. לטוב ולרע. להכיר בהווה. כאן ועכשיו.